<h1>סמ"ק סימן רנ"ב</h1>
<h2>דף ח.</h2>
והמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, בהמה של מציאה לא קנה עד שימשוך אותה או ינהגנה, וכן בנכסי הגר, היה (דף ט') אחד רוכב ואחד תפוס במוסירה, הרוכב קנה הבהמה והמוסירה שעל לחיי הבהמה, והתופס במוסירה קנה מה שבידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה.
<h2>דף י.</h2>
ראה המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה (ש"ע ודוקא בר"ה או בשדה חבירו אבל במקום שד' אמות קונות כגון בסמטא או בצדי רה"ר או בשדה שאין לה בעלים קנה ולא גרע משום דנפל עליה).
ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, מסקינן דקטנה יש לה חצר ויש לה ארבע אמות, וקטן אין לו חצר ואין לו ארבע אמות.
<h2>דף יא.</h2>
וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אם היתה חצר המשתמרת או עומד בצדה אפי' אינה משתמרת (ש"ע ואמר זכתה לי שדי).
<h2>דף יב:</h2>
מציאות בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אף על פי שהם גדולים ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סמוכה על שולחנו ואפילו מכורה לאמה הרי אלו שלו כמו שאומר התלמוד אי דאיתיה לאב דאביה הוי וכן מציא' עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו אבל מציאת בנו שאינו סמוך על שולחנו אעפ"י שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים אפילו הסמוכים על שולחנו הרי אלו שלהם מפני שעבדו ושפחתו אוכלים משל שכרן, ויתום הגדל בתוך הבית לא קרינן ביה סמוך על שולחנו, אחרי שאינו מוטל עליו לגמרי.
והמוצא שטר חוב אף על פי שחייב מודה ואפי' שמקויים לא יחזיר דחיישינן לפרעון ולקנוניא, ואעפ"י שאין בו אחריות נכסים לא יחזיר דאחריות טעות סופר הוא אם לא מפורש בהדיא בשטר בלא אחריות אך מצא שובר שטר חוב (דף י"ט) או שובר כתובה והבעל מודה או המלוה יחזיר דליכא למיחש למידי.
<h2>דף כב:</h2>
ואם יש בו סימן אעפ"י שהוא עשוי לידרס הוי סימן וחייב להכריז, ותמרי דזיקא שריין שהבעלים מחלי להו, ואם הם של יתומים שאינם בני מחיל' אסורים וכן אם הקפיד בעל השדה והקיף מחיצות סביב האילנות הרי אלו אסורים שהרי גילה דעתו שלא מחל.
<h2>דף כג:</h2>
ואין מחזירים אבדה בטביעות עין אלא לתלמיד חכם שאינו משנה בדבורו אלא בשלשה דברים במסכתא בפוריא ובאושפיזא וגם בשביל הבאת שלום (יבמות דף ס"ה).
<h2>דף כה.</h2>
מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן חייב להכריז אם נראה שהדבר שאין בו סימן בא מדבר שיש בו סימן כגון כלי ולפניו פירות ולפי אותם חילוקים שמחלק התלמוד.
<h2>דף כה:</h2>
וספק הניח לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר פירוש לאותו מקום ואם הוא דבר שאין בו סימן יהא מונח בידו עד שיבא אליהו.
המאבד ממונו לדעת (וכן משמע ב"ב דף ו') אין נזקקין לו כיצד הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו וכל כיוצא בזה הרי זה מאבד ממונו מדעתו (ש"ע וי"א דרפת לא מקרי אבידה מדעת וחייב להחזירה) אף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו מ"מ אין זקוק להחזיר, שנאמר אשר תאבד ממנו ומצאתה פרט למאבד ממונו לדעתו (ש"ע וי"א דאבדה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה).
<h2>דף כז.</h2>
והמוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם, ומחזירין חמור בסימני אוכף.
ואבדה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב ליטפל בה ולא להחזירה.
<h2>דף כח:</h2>
מצא דבר שיש בו רוח חיים שהוא צריך להאכילו אם דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן שנים עשר חדש מיום המציאה שוכרו ולוקח שכרו ומאכילו ואם היה שכרו יותר הרי המותר לבעליו, וכן התרנגולת מוכר ביציה ומאכילה שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות כדין כל השם מחבירו (וכ"כ בש"ע) ורש"י פיר' שם דמיהן ומניחן, מוכרן ומניח הדמים אצלו, מצא עגלים וסייחים גדולים שרועים בשדות מטפל בהם ג' חדשים ואם צריך לפטמן בבית מטפל בהם שלשים יום מצא קטנים וכל דבר שטפולו מרובה משכרו מטפל בהם שלש ימים, מכאן ואילך מוכרן בבית דין (ש"ע וי"א דא"צ בית דין ויכול לשומן וליקחן באותן הדמים) וכן (דף ל"ח) פירות שהתחילו להרקיב וכיוצא בהן ימכרם בבית דין ומה יעשה (דף כ"ח) בדמים ינתנו למוצא ואז יש לו רשות להשתמש בהן ולדברי רבה שפסקנו כמותו (ב"ק נ"ו וב"מ דף מ"ג) על ידי כן חייב בגנבה ואבידה אבל באונס לא במה דברים אמורים בדמי אבדה (ב"מ דף כ"ט) כגון שמכר האבדה אבל מעות אבדה שמצא מעות בכיס או במגדלים לא ישתמש בהן, לפיכך אינו עליהן כשומר שכר.
<h2>דף כט:</h2>
מצא שק או קופה אם היה זקן או מכובד שאין דרכו ליטפל בכלי' אלו אינו חייב ליטפל בהן כללו של דבר כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר בשלו אינו מחזיר בשל חבירו נמי אינו מחזיר.
וצריך לבקר האבדה ולבודקה כדי שלא תפסיד ותאבד מאליה שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו, כיצד מצא כסות של צמר מנערה אח' לשלשים יום לא ינערנ' במקל ולא בשני בני אדם, ושוטחה (דף ל') על גבי מטה לצורכ' ולא לצורכו ואם נזדמנו לו אורחים לא ישטחנ' בפניהם ואפי' לצרכה שמא תגנב, מצא (שם) כלי עץ ישתמ' בהם כדי שלא ירקבו כלי נחשת משתמש בהם בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהם בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן מצא מגרפות וקרדומות (שם) משתמש בהם ברך אבל לא בקשה (פירוש בעצים רכים אבל לא בקשה מפני שמפחיתן) מצא כלי זהב וכלי זכוכית וכלי פשתן (שם) הרי זה לא יגע בהן עד שיבא אליהו, וכדרך שאמרו באבדה כך אמרו בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים, מצא ספרים (דף כ"ט) קורא בהם אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן כל ל' יום, ולעולם לא ילמוד בהן בתחלה, ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם, ולא יפתח יות' משלש דפין, ולא יהיו שנים קורין בו בשני עניינים שמא ימשוך זה מכאן וזה מכאן ויקלקל הספר אבל קורין הן בענין אחד, מצא תפילין שם דמיהם ומניחים עליו, (שם) פירוש ומעכבין לעצמו ואין צריך למכרם לאחרים כמו גבי גבאי צדקה שדבר מצוי הוא ביד הכל ואינן עשויין אלא למצוותן בלבד.
<h2>דף ל:</h2>
החזירה וברחה אפי' אלף פעמים חייב להחזיר שנאמר השב תשיבם אפי' ק' פעמים במשמע לעולם חייב להחזיר' עד שיחזירנה לרשות בעלים למקום המשתמר ואין צריך דעת בעלים דאמר רבי אלעזר הכל צריך דעת בעלים כגון גנב וגזלן וכן ד' שומרים שהחזירו כדמוכח בתוספתא חוץ מהשבת אבדה שהתורה רבתה השבות הרבה, אם החזירה למקום שאינו משתמר (ב"מ דף ל"א וב"ק כ"ו) כגון גינה או חורבה ואבדה משם חייב באחריות, ראה בהמה שברחה מן הדיר והחזירה למקומה הרי זה קיים המצוה ואין צריך דעת בעלים, מצא בהמה והכישה במקל חייב ליטפל בה אע"ג שאינו לפי כבודו שהרי התחיל במצוה ועוד דאנקטינהו נגרי (ב"ק דף נ"ו) בריית' (פי' למדה לנוס בחוץ) והעושה לפנים משורת הדין (ב"מ דף ל') מוחל על כבודו (ש"ע ויש חולקים ואוסרים להחזיר הואיל ואינו לפי כבודו אלא אם רצה לכנס לפנים משורת הדין ישלם מכיסו) וכהן אינו מטמא להחזיר אבדה (דף ל"א) וכן הבן אינו שומע לאביו אם אמר לו אל תחזיר, הרואה מים שוטפים (שם) ובאים בשדה חברו הרי זה גודר בפניהם.
<h2>דף לג.</h2>
אבדתו ואבדת אביו ואבדת רבו אבדתו קודמת לשל כל אדם, אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת, והוא שיהיה רבו מובהק, ואם היה אביו שקול כנגד רבו, של אביו קודמת.
